פסק-דין בתיק תא"מ 4560-01-13

בפני תביעה לתשלום בגין נזק רכוש שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים, שארעה ביום 7.9.11.

1.         התובע טוען, כי עת פנה מרחוב הר ציון לרחוב י.ל. פרץ, שעה שבמקום היתה תנועה כבדה ופקוקה, שחייבה עצירה בנסיעה, תוך כדי עמידתו בפקק, נסעה הנתבעת 1 לאחור, בעודה משוחחת בטלפון, ולמרות שצפר לה, התנגשה ברכבו, ופגעה בו.

            לטענת התובע, סירבה הנתבעת 1 ליתן לו פרטים כנדרש. אדם נוסף, שנסע עם הנתבעת 1 ברכבה, חטף מידיו את המסמכים, והשניים ברחו מן המקום, תוך כדי נסיעה על המדרכה.

            לטענתו לאורך כל התרחשות העניינים אחזה הנתבעת בידה במכשיר הטלפון שלה.

התובע פנה למחרת היום והגיש תלונה במשטרה אודות התאונה.

רכבו נבדק ביום 2.10.11.

2.         בכתב ההגנה הכחישו נתבעים מגע בין הרכבים.

הנתבעת 1 העידה, כי מדובר ברחוב צר, שכלל לא היה בו עומס תנועה. לטענתה, רצתה להיכנס לחניון המצוי בבניין מצד שמאל, אלא שהכניסה נחסמה על ידי מכוניות שחנו במקום, כך שעל מנת לבצע את הפניה, נדרשה לנסוע מעט אחורה. לטענתה, הסתובבה לבחון האם באפשרותה לנסוע מעט אחורה, ובשלב זה רכבו של התובע לא היה מאחוריה, אלא הגיע לאחר מכן.

            הנתבעת 1 העידה כי עצרה עצירה מוחלטת, נסעה מעט אחורה, ואז שמעה צפצוף מהרכב שמאחוריה.

            עוד העידה, כי פנתה שמאלה, ואז יצא התובע מהרכב והחל לצעוק עליה ולבקש את פרטיה.

            הנתבעת 1 והעד הנוסף שהעיד מטעמה, מר יותם שלמה, העידו כי בחנו את הרכבים ולא הבחינו בכל נזק, אולם למרות זאת התעקש התובע לקבל את הפרטים, ואף קיבל אותם מידיהם.

            כמו כן, הכחישה הנתבעת 1 מכל וכל את הטענה, כי שוחחה בטלפון. עוד טענה כי שמעה את התובע צופר לה, אלא שצפירה זו נעשתה רק לאחר שהשלימה את הנסיעה הקצרצרה לאחור.

            בנוסף, הנתבעת והעד מטעמה העידו כי לא שמעו כל מכה, אשר העידה על התנגשות. כן, העידו כי הפרטים הנדרשים נמסרו, לא ברחו מן המקום, וציינו כי הפניה שמאלה על המדרכה נעשתה הן על מנת לפנות את הדרך ברחוב, והן מאחר שממילא צריכה היתה הנתבעת 1 להיכנס לחניון משמאל.

3.         לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, ועיינתי בחומר המצוי בתיק בית המשפט, בהתחשב ברף ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, באתי לכלל מסקנה חד משמעית, כי דין התביעה להידחות, מאחר ולא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה בהתאם לרף הנדרש, הרובץ לפתחו.

            רכבו של התובע נבדק כחודש לאחר קרות התאונה.

            חוות הדעת השמאית מציינת עבודות במוקד הקדמי, שאינן יכולות להעיד על נזק פנימי כלשהו, שלא ניתן היה להבחין בו בעת קרות התאונה.

            הנתבעת והעד, מר יותם שלמה, העידו, כי לא שמעו כל חבטה המעידה על התנגשות.

יתר על כן, הנתבעת 1 העידה כי שמעה גם שמעה את צפירותיו של התובע, אלא שלטענתה צפר לה לאחר שכבר השלימה את הנסיעה הקצרה לאחור, שנדרשה לה, על מנת לאפשר לה את הכניסה לחניון משמאל.

            עדותם של שני העדים מטעם הנתבעים היתה אמינה. לא התגלו סתירות בין העדויות הללו, והן היו תואמות הן לגבי מצב התנועה בכביש, הן לגבי העדר שמיעת קול חבטה ואף באופן כללי.